פסק-דין בתיק ע"ו 50587-12-12

1.         בדיון תקופתי שערכה הוועדה הפסיכיאטרית ביום 12.12.12 בעניינו של המערער, על פי סמכותה שבסעיף 28 לחוק טיפול בחולי נפש, התשנ"א-1991 (להלן - החוק), החליטה הוועדה לאפשר למערער להמשיך לצאת לחופשות למשך 24 שעות. על כך מלין המערער. לטענתו, היה על הוועדה לקבל את המלצת רופאי המחלקה בה הוא מאושפז, ולאפשר לו לצאת לחופשות של 48 שעות.

2.         המערער יליד 1982, תושב נצרת עילית. ביום 24.6.12 ניסה המערער לרצוח את המתלונן שהמתין בתחנת אוטובוס, דקר אותו בצווארו, גרר את הנדקר ברגליו והרפה ממנו רק לאחר שאחרים הבחינו במתרחש. למתלונן נגרם חתך עמוק באורך של 8 ס"מ בצווארו, ושרירי הצוואר וקנה הנשימה נפגעו. הוא הובהל לבית החולים מחוסר הכרה, וחייו ניצלו הודות לניתוח מידי ולטיפול הרפואי שקיבל במהלך האשפוז בבית החולים.

            על כך יוחסו למערער שתי עבירות: ניסיון לרצח - עבירה לפי סעיף 305(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977, ועבירה של חבלה בכוונה מחמירה - לפי סעיף 329(א)(1) לחוק העונשין, הכל ככתוב בכתב האישום שהוגש נגד המערער לבית המשפט המחוזי בנצרת (תפ"ח 5054-07-10).

            לאחר שהוברר כי המערער חולה, הופסק ההליך הפלילי נגדו וביום 13.7.10 הוצא כלפיו צו אשפוז על פי ההוראה שבסעיף 15(ב) לחוק. מאז, מאושפז המערער ומטופל בבית החולים.

3.         הוועדה הפסיכיאטרית מנהלת מעקב אחרי מצבם של חולי הנפש המאושפזים בכפיה בבית החולים, ולגבי אלה המאושפזים בכפיה במסלול הפלילי, המעקב הוא בדיון לפחות אחת לשישה חודשים. בדיונים אלה מוסמכת הוועדה לאפשר לחולה לצאת לחופשות ולקבוע את תנאיהן.

4.         מאז שהוחל באשפוזו של המערער מכוח הצו חלפה תקופה של כשנתיים ומחצה. הכלל הוא כי אין לחולה זכות מוקנית לצאת לחופשות. יתר על כן, חולה נפש שביצע מעשה רצח וקיפח חייו של אדם, יש לאשפזו תקופה ממושכת כדי להעניק לו את הטיפול הראוי עד אשר יושג שיפור מתמיד, יציב, רצוף ובר קיימא במצבו, כך שניתן יהיה להתחיל ולתת לו לצאת לחופשות, בצעדים מדודים: תחילה בליווי ומיגבלות בזמן ובמקום, ובהמשך, אם הן עוברות ללא תקלה, עשויות החופשות להתארך תוך הקלה באמצעי הביטחון הננקטים לגביהן. על כך ר' ע"ו (מחוזי חיפה) 38080-05-12 היועץ המשפטי לממשלה נ' פלוני, מיום 3.6.12, פסקה 10:

"מי שביצע מעשה רצח חצה קו אדום. הוא עשה זאת בהשפעת מחלתו, ללא שיקול דעת או תובנה ועל כן גם לאחר שנשלח המבצע לאשפוז הסכנה הטמונה בו מחוץ לאשפוז מוחשית וממשית. כדי לאפשר יציאתו של חולה כזה לחופשות יש צורך כי יתקיים בו התנאי שנקבע בפסיקה בדבר שינוי יסודי ובסיסי, רציף ולאורך זמן, כך שנשתכנע, בוודאות קרובה, כי הסיכון האמור נוטרל. לצורך שכנוע כאמור נדרש דיון יסודי ומעמיק של הוועדה תוך איסוף נתונים מקיף ובדיקה קפדנית. (ר' רע"א 8000/07 היועץ המשפטי לממשלה נ' פלוני, מיום 2.5.12).

מתן החופשות למי שביצע מעשה רצח צריך להיעשות בצעדים מדודים. תחילה, חופשה אחת מוגבלת וכפופה לסידורי אבטחה מתאימים. אם תעבור החופשה בהצלחה אפשר יהיה להמשיך ולשקול חופשות נוספות בתנאים שייקבעו. אין זה נכון להחליט בנידון זה, בשלב הראשון של היציאה לחופשות החלטה כוללנית ומקיפה, המשאירה את מתן החופשה ל'שיקול דעת המנהל'."            

            כן ר' ע"פ 11078/08 פחימה נ' מדינית ישראל, מיום 25.2.09:

"בעניינו של חולה מסוג זה, ונוכח הסכנה המופלגת הנשקפת ממנו לצבור, יש לנקוט בזהירות רבה, וככל שיימצא שיפור במצבו, ניתן לנקוט בעניינו בצעדים מדודים בדרך של חופשות קצרות, עד שהניסיון המצטבר ילמד כי מחלתו אכן מצויה ברמיסיה מתמשכת."

            המערער אומנם לא ביצע מעשה רצח, אך רק בנס נמנע מותו של קורבן הדקירה העמוקה שדקר אותו המערער בצווארו. תוך התאמה מסוימת, יש ליישם לגביו את הכלל המחמיר הנוגע לחופשות שנקבע לגבי חולה נפש שביצע מעשה רצח.

            גם לגבי המערער נקטה הוועדה בצעדים מדודים. ביום 29.2.12 אישרה הוועדה למערער לצאת לחופשות למשך 12 שעות, וביום 15.8.12 אישרה יציאה לחופשות של 24 שעות, בליווי. לחופשות אלה יצא המערער, והן עברו ללא תקלה.

5.         הדיון האחרון בפני הוועדה הוא מיום 12.12.12. בפניה עמדה הערכה מעודכנת של הרופאים, בה הם פירטו את מצבו של המערער, את הקורה עימו במהלך האשפוז, את הערכתם לגבי מסוכנותו, ואת המלצתם באשר ליציאתו לחופשות.

6.         המערער התקבל למחלקת השיקום שבבית החולים ביום 25.10.12. החופשות למשך 24 שעות חודשו; התנהגותו היתה תקינה; הוא "נעשה יותר קשוב לצוות" ו"חופשותיו עלו יפה לשביעות רצון בני משפחתו."

            כיום, כותבים הרופאים, המערער "שקט פסיכומוטורי, עירני, משתף פעולה, יוצר קשר עין. לא מגלה סימנים פסיכוטיים פעילים, יציב מבחינה אפקטיבית. ... מגלה תובנה לצורך בטיפול תרופתי עקבי. בוחן המציאות, שיפוט ותובנה שמורים." הרופאים העריכו כי המסוכנות שבמערער לאחרים היא ברמה נמוכה. לאחר שיצא המערער לחופשות של 12 שעות ואחר כך של 24 שעות, "במחלקה שיקומית, בבדיקות חוזרות: משתף פעולה, עונה ברצון. מתנהל באופן עצמאי במסגרת. יצא לחופשות בליווי, שעלו יפה. חזר במועד ללא סימפט' פסיכוטים ו/או אפקטיבים. לאור האמור מבקשים להגדיל החופשות ל 48 שעות (ל)לא ליווי."

7.         היועץ המשפטי לממשלה התנגד  לכך. הוא פירט את נימוקיו בכתב עמדה שהוא היפנה אל הוועדה מיום 11.12.12. במכתב פירט היועץ את הרקע והסיבה לאשפוז; היפנה להתנגדותו בשעתו גם להרחבת החופשות ל - 24 שעות, וטען כי "מדובר בתקופה קצרה בה נבחנה התנהגות ומסוכנות המטופל ביציאתו לחופשות. טרם חלפו שנתיים מיום ביצוע העבירות הקשות אותן ביצע. הסכנה לשלום ובטחון ציבור בשינוי והקלה בתנאי חופשותיו הנה גבוהה בהתייחס למצבו הנפשי, לזמן הקצר שעבר והעבירות שביצע."

8.         הוועדה העריכה כי המסוכנות שבמערער לאחרים היא ברמה בינונית; אישרה המשך חופשות בליווי למשך 24 שעות בלבד, ונימקה: "במהלך הטיפול התרופתי חל שיפור ניכר במצבו הנפשי (של המערער) וכעת לא התגלו סימנים פסיכוטיים פעילים, עם כל זאת, בשחזור המעשה ממעיט (המערער) בחומרת העבירה, מכחיש שפגע באיש ובעצם לא הביע חרטה אמיתית למעשה. הוועדה גם לוקחת בחשבון שלא עבר זמן מספיק מאז שהחל (המערער) לצאת לחופשות (כ-4 חודשים בלבד) ולכן לא ניתן עדיין לדבר על רמיסיה יציבה לאורך זמן. הוועדה גם מתחשבת בכך, שלמטופל יש ילדה בת שנתיים ושאישתו בהריון מתקדם (על אף תמיכת האישה בו)."

9.         עניין לנו, אפוא, בחולה נפש שביצע עבירה של ניסיון לרצח, כשדקר את קורבן העבירה בסכין בצווארו, פגע בו קשות, ואך בנס נצלו חייו של הקורבן. על חולה כזה חל הכלל כי נדרשת תקופה ארוכה של הטבה נמשכת במצבו, עד שיתחיל לצאת לחופשות על מנת שיופחת כנדרש החשש שמא בהיותו בחופשה יחזור ויסכן את שלום הציבור. משהחל לצאת, יש להתקדם עימו בצעדים מדודים, תוך בקרה נמשכת על החופשות, מהלכן, חזרתו לבית החולים כסדרו, וכד'.

10.        המערער החל לצאת לחופשות בתחילת מרץ 2012. הוא יוצא לחופשות זה 10 חודשים. מתוך תקופה זאת, הוא יוצא לחופשות הנמשכות 24 שעות בליווי זה 4 וחצי חודשים. היציאה לחופשות הנ"ל העוברות בהצלחה, תורמת לשיקומו של החולה ולהתאקלמות מהירה יותר בקהילה. מנקודת מבט זו, שעה שהמערער מאושפז במחלקת השיקום, ולאור השיפור במצבו, המליצו הרופאים על הארכת החופשות לתקופות של 48 שעות, בעוד הוועדה ראתה להשאיר את המצב בעינו, לתקופה נוספת, לאור המסוכנות הבינונית שבמערער ומפני שלדעתה "לא עבר זמן מספיק מאז שהחל (המערער) לצאת לחופשות" כך ש"לא ניתן עדיין", לדעתה, "לדבר על רמיסיה יציבה לאורך זמן."